אחרי למעלה מארבעה עשורים שבית ראובן פתוח לקהל הרחב ומציג את יצירותיו של ראובן רובין לצד תערוכות רבות של אמנות ישראלית לדורותיה הגיע הזמן לספר את סיפורה של אסתר, אשת האמן ואת הסיפור של הבית ברחוב ביאליק 14 והמשפחה שהתגוררה בו (1945-1974).
בפברואר 1929 על סיפון האונייה "מאוריטניה" פגשה נוסעת צעירה בשם אסתר דייויס בצייר ראובן רובין. דייויס בת ה 18 זכתה במקום הראשון בתחרות חיבורים ארצית של תנועת הנוער הציונית "יהודה הצעיר" והפרס על זכייתה היתה הפלגה בת שלושה חודשים לארץ ישראל.
היא לא שיערה אז שהפגישה על הסיפון עם רובין, שגילו כמעט כפול ממניין שנותיה עתידה לשנות את מסלול חייה. מה שתוכנן כביקור זמני הפך למסע חיים שאותו ניתן יהיה לראות בתערוכה.
סיפור האהבה שנרקם בין השניים, היה לזוגיות רבת שנים ותחושת הארץ כמולדת על נופיה ואנשיה השתלבו בלהט הציוני שלהם. ולבסוף, המשיכה לחיי החברה והתרבות התוססים של תל אביב הקטנה, כבשו את ליבה של הצעירה האמריקאית.
התערוכה תציג את סיפורה של אסתר בשלושה מישורים:
סיפור האהבה לראובן ובאמצעותו ההיכרות עם עולם האמנות, התודעה הציונית והמשיכה לארץ ישראל ולבסוף, תחושת הבית החדשה בתל אביב. ביתם ברחוב ביאליק אכן הפך עד מהרה למוקד של חיי חברה ותרבות, מקום מפגש לאמנים, אנשי ספרות שירה ותיאטרון, אליטת התרבות והחברה התל אביבית בת הזמן.
לצד ציורים ורישומים מוכרים של ראובן מוצגות בתערוכה גם עבודות אינטימיות, לעתים ניסיוניות, שלא הוצגו מעולם. בעבודות אלו ניתן לזהות את הקושי הרגשי - במחיקות ובניסיונות חוזרים על גבי אותו בד - שראובן התמודד אתו בבואו לתעד את הקרובים אליו ביותר, אהובתו אסתר וילדיהם דוד ואריאלה. במקרים מסוימים הציורים עצמם לא שרדו את הביקורת שלו ומוצגים רק תצלומיהם.
בתערוכה נחשפת עבודתה העקבית והיומיומית של אסתר בכתיבה ובאיסוף, שימור ותיעוד מכלול חומרים דוקומנטריים, אוסף עשיר של רשימות, יומנים, תכתובות, תצלומים וחפצים המהווה את תשתית הארכיון של המוזיאון, והמעיד על חוש היסטורי אינטואיטיבי מרשים כשלעצמו המתעד תקופה היסטורית מכוננת.